Saturday, 30 June 2007

Hizbollah and anti-Hizbollah UAVs land in Paris

Protests over French invite to Hizbollah


From Shirli Sitbon, Paris
Protests have greeted the French Foreign Ministry’s decision to invite representatives of the Lebanese guerrilla movement Hizbollah to a forthcoming summit in Paris.

“Foreign Minister Bernard Kouchner decided when he was visiting Lebanon in May to invite officials from all Lebanese groups to help them renew their internal dialogue,” said a foreign-ministry spokesman.

The French insist that the meetings will be entirely informal, and may begin as soon as next Tuesday, when Lebanese Prime Minister Fouad Siniora is scheduled to visit the French capital.

“The participants will be designated by the 14 heads of the Lebanese parliamentary groups,” added the spokesman.

The Jewish community has vigorously protested against the invitation to Hizbollah, an organisation that Prime Minister Nicolas Sarkozy had argued before his election was a terrorist group.

“We understand that France wishes to stabilise the political situation in the region,” wrote Richard Prasquier, president of the CRIF, French Jewry’s umbrella body.

“However, we remind you that Hizbollah is a terror group responsible for numerous attacks in Lebanon and in Buenos Aires against the AMIA Jewish community centre.”

Mr Prasquier also told the foreign ministry chief of cabinet Philippe Etienne that Hizbollah was responsible for launching last summer’s war in Lebanon by capturing Israeli soldiers.

Mr Etienne replied that while he understood CRIF’s concerns, France did not intend to legitimise the group through the meeting but merely to launch a constructive dialogue.

IDF UAVs take-off

Hezbollah officials will arrive in Paris just as Israeli UAVs (unmanned aerial vehicle) take-off from French territory.

As the French diplomats are still preparing the meeting on “strengthening the Lebanese state”, French aircraft industrials have invited their Israeli counterparts to exhibit their latest UAVs and IDF equipment to observe Hezbollah in the Bourget air show, the widest exhibit in the world.

The unveiling of the latest Israeli UAV, Israeli Aircraft Industry’s Heron TP, was a key-moment of the air show.

“The new Heron TP incorporates front end technologies to meet the Israeli Defence Forces needs,” said Itzhak Nissan, IAI’s president & CEO.

“A Max take off weight of 4,650 Kg, a 36 hour flight capacity,” IDF radio correspondent Or Heller read the IAI press release and concluded: “Do the math yourself: It can fly to Iran and back.”

“The Israeli aircraft industry is a leader of the market because the IDF used these UAVs and equipment on the field, it’s battle proven, in Lebanon last summer and in the Palestinian territories. Other countries, like France, only practice on their UAVs on exercises,” Doron Suslik, from the IAI communication department, told the JC.“There is a direct collaboration between the IAI and The IDF. Many of our engineers are IDF officers. This means they know better than anyone how to improve the equipment. That’s why we’re so quick.”

Forth world weapon exporter with sales mounting up to 5 Billion dollars, Israel has pledged to increase furthermore its collaboration with Europe, its third major area of sales after Asia and the US.Israeli Aircraft Industries’ Doron Suslik told the JC new collaboration programs will be launched at the Paris air show and that IAI is examining the purchase of a European company to strengthen its position in Europe.

“Our goal is to lead technologically,” added Suslik.

While some speak of political pressures against European companies that collaborate with Israeli ones and Israeli companies forced to disguise themselves, figures seem to comfort the IAI.

“Believe me, we know what political pressures are, but you can evaluate their final effect by examining the market. The facts are there: dozens of prestigious clients from up to 90 countries are proud to work with us.”

Dan Arkin the media contact at the Israeli pavilion observed that European and American industrials were not the only ones to show interest in the Israeli exhibit.

“We’ve obviously had visitors from countries that have no diplomatic relations with Israel.”“In the aircraft industry as everywhere, the market is global.”

Sarkozy's New Foreign Policy

published on 15/06/2007

From Shirli Sitbon, Paris

Politicians are predicting “a new era” in French policy towards the Middle East as newly elected president Nicolas Sarkozy consolidates a US- and Israel-friendly cabinet.

“A new era has begun in French diplomacy with the election of Nicolas Sarkozy,” MP Claude Goasguen (UMP) predicted ahead of this week’s parliamentary elections, likely to deliver Mr Sarkozy a powerful mandate. “Sarkozy will move lines in the Middle East.”

The MP pointed out that although French foreign policy was traditionally controlled by the Quai d’Orsay (Foreign Office), Mr Sarkozy had created a new body, the National Security Council (CNS), headed by former French diplomat Jean-David Levitte. Previously the ambassador to the UN and to the US, Mr Levitte is credited with improving relations between France and the US after the Iraq war.

“The CNS will take over foreign affairs from the uncontrollable and undemocratic Quai d’Orsay,” predicted Mr Goasguen.

The Quai d’Orsay is itself likely to shift focus with the appointment of its new head, former health minister Bernard Kouchner.

A highly popular figure who spent decades in the socialist party, Mr Kouchner, 67, is viewed as one of Mr Sarkozy’s major assets. Born to a Jewish father, he founded the Médecins Sans Frontières charity and was one of the few French leaders to support a UN intervention in Iraq in 2003 in order to remove Saddam Hussein from power.

Nonetheless, analysts debated whether Mr Sarkozy’s new Foreign Minister can change France’s traditional pro-Arab position. “France’s ‘Arab policy’ depends on major national interests that are almost impossible to alter,” said UMP politician Pierre Lellouche.

“I would be extremely surprised if Sarkozy manages to implement his promises, such as including Hizbollah on the EU list of terror groups,” added Pascal Boniface, head of the IRIS political research institute.

“Sarkozy will undoubtedly push the American administration and his Israeli allies towards new negotiations, but his ability to implement his promises supportive of Israel is questionable,” Gilles Bonnaud, deputy director of the Quai d’Orsay Africa and Middle East department, told the JC.

“It’s the coordinated European position that counts, and although Sarkozy presents himself as a friend of Israel, he has nevertheless had many meetings and contacts with Arab leaders since his election.”

Uncertainty also remains over France’s attitude towards Hamas.

“If it remains popular, Sarkozy will have no choice at the end but to speak with Hamas,” the UMP’s Claude Pernes told the JC.However, working towards peace in the Middle East, he said, was important for France’s domestic stability.

“There is a parallel between the conflict in the Middle East and the riots in France. Muslims often identify with the Palestinians and if Sarkozy wants to solve the riot issue he will have to do everything he can to help solve the Israeli-Palestinian conflict,” he said.

“Pushing for negotiations as quickly as possible will give an important signal to our troubled suburbs.”

איזו מין מדינה מתעלמת כשאחד מאזרחיה שבוי?

איזו מין מדינה מתעלמת כשאחד מאזרחיה שבוי?
אינגריד בטנקור, מועמדת לנשיאות קולומביה ואזרחית צרפת, נחטפה בידי מורדים ב-2002. אות החיים האחרון התקבל ממנה ב-2003. בני משפחתה כועסים על ממשלת צרפת שלא עשתה די כדי לשכנע את נשיא קולומביה לעסקת שבויים. "נמאס לנו מאמפטיה והבטחות", אמרה בתה מלאני בראיון ל-ynet. " צריך להתחיל כבר להפעיל לחץ אמיתי"
שירלי סיטבון, פריז
25.02.07, 15:24

אינגריד בטנקור, המועמדת לנשיאות קולומביה שנחטפה בידי לוחמי גרילה בדרום מזרח המדינה ב-2001, הפכה לסמלם של חטופים ושבויים ברחבי העולם. ביום שישי ציינו בפריז חמש שנים לחטיפתה, והנושא שב ועלה לכותרות, אבל בני משפחתה לא מוצאים בכך נחמה. יש להם ביקורת חריפה על הממשל הצרפתי, ובעיקר על הנשיא ז'אק שיראק, שלא עשה די בשנות כהונתו על מנת לקדם את שיחרורה של הפוליטיקאית שהחזיקה גם באזרחות צרפתית.

"מאז החטיפה רק פעם אחת הרים שיראק טלפון לנשיא קולומביה אלוורו אוריבה. זה קרה מיד לאחר החטיפה ומאז כלום", סיפרה ל-ynet בתה של בטנקור, מלאני. "כמובן, זה לא נעים לטפל בעניני שבויים ולהפעיל לחץ, אבל איך אפשר לא להתיחס לענין, כשאימא שלי שבויה כבר חמש שנים בתנאים כאלה?".

בטנקור (45) הייתה מועמדת עצמאית לנשיאות קולומביה. ב-23 בפברואר 2002 סיירה יחד עם מי שהיתה מועמדת להיות סגניתה, קלרה רוחס, במחוז מבודד בדרום קולומביה ונחטפה בידי אנשי ארגון FARC.

היא אחת מ-61 חטופים - ביניהם שלושה קבלנים אמריקנים - שב-FARC רוצים להחליפם תמורת שיחרור מפקדיהם הכלואים בקולומביה. עד כה סרב נשיא קולומביה אוריבה לנהל עם המורדים משא ומתן. הקולומביאנים משבחים אותו על עמדותיו הנוקשות, אך במקביל לוחצים אותו להביא לפיתרון המצב.
לאחרונה נדמה כי חלה התגמשות מסויימת בעמדותיו אך שורה של התקפות מצד המורדים סיכלו כל סיכוי למשא ומתן בקרוב. אוריבה, שאביו נהרג בעת ניסיון חטיפה כושל לפני מספר שנים, קרא השבוע לכוחות הביטחון של ארצו להגביר את המרדף אחר המורדים. אמש הודיעו אנשי FARC כי הם מוכנים למשא ומתן על שיחרורה של בטנקור.

אות החיים האחרון שהתקבל מבטנקור היה סרטון וידאו ששיחררו המורדים לפירסום באוגוסט 2003. בסרטון ביקשה בטנקור שיבואו לשחרר אותה. בתגובה שלח דומיניק דה וילפן, שר החוץ הצרפתי בשעתו, מטוס מיוחד לברזיל, אך התוכנית לשיחרורה כשלה. "כל מאמץ אפשרי נעשה למען שחרורה של אינגריד. תדעו שאני לא שוכח", כתב בשעתו שיראק למשפחתה. "נמאס לנו מאמפטיה והבטחות. צריך שמנהיגי המדינה יתחילו להפעיל כבר לחץ אמיתי". אומרת מלאני.

אות חיים אחרון. אינגריד בטנקור בוידאו מ-2003 (צילום: איי.פי)

בעצרת בפריז קראו בני המשפחה - מלאני, אחיה לורנזו ואביהם, בעלה הראשון של בטנקור פרביס דלואה, לקדם עסקת החלפת שבויים במסגרתה ישוחררו 400 אנשי FARC תמורת 57 החטופים, בינהם חיילים, שוטרים ושבויים פוליטים.

"פעולה צבאית לא תביא לשחרור החטופים, אלא תסתיים בים של דם", העריכה מלאני. "מנגד, החלפת שבויים היא צעד ראשון לשלום והיא תיתן תקווה לחיילים, כי הם יראו שהמדינה לא מוותרת עליהם. וחוץ מזה, הלוחמים שישוחררו אינם מהמסוכנים ביותר. רובם נכנסו לכוחות FARC בגיל צעיר רק כדי להימלט מחיי עוני בקולומביה".

גם צרפת תומכת כיום בעסקת החלפת שבויים אבל נשיא קולומביה אוריבה נותר בסירובו. הוא טוען כי כל עסקה רק תעודד את המיליציה בת 17 אלף הלוחמים, שמחזיקה בידיה כ-3,000 שבויים ובני ערובה.

פשע נגד האנושות
"צריך להפעיל לחץ על אוריבה", אמר פבריס דלואה, בעלה הראשון של בטנקור. "פנינו לכל המועמדים לבחירות צרפת - לסרקוזי, רויאל ולמועמד המרכז פרנסואה ביירו, וכולם הבטיחו שאם ייבחרו יעלו את הנושא לראש סדר היום בצרפת. רויאל אף חתמה את ההכרזה שכתבנו בשביל שחרור אינגריד", הוא הוסיף.

מלאני ואביה הסבירו שההכרזה שניסחו היא כוללת, וקוראת להקמת מרכז סיוע ומידע כלל עולמי עבור כל משפחות החטופים ברחבי העולם. "לאף אחד לא אכפת היום מחטופים שאינם עיתונאים. צריכים אסטרטגיה עולמית נגד חטיפות, שהינן פשע נגד האנושות, וצריך להראות לחוטפים שהם ישלמו על מעשיהם. שלא יוכלו להיסתובב עוד בעולם כחפים מפשע", אמרה מלאני.

משפחתה של בטנקור מקווה לשיתוף פעולה גם מצד ארצות הברית, בעלת הברית העיקרית של אוריבה. עד כה הבהירה מזכירת המדינה האמריקנית כי היא אינה תומכת ב"דו-שיח עם טרוריסטים", אך המפלגה הדמוקרטית הראתה נכונות לשנות עמדה זו ולהסכים לתמוך בהחלפת שבויים הומניטרית.

לדעת פבריס דלואה, צרפת היתה צריכה להשתמש בהישג האסטרטגי שלה עם המצב הקשה בעיראק, כדי לקדם מדיניות משותפת עם ארצות הברית. "לצרפת יש מה להציע, אבל איזו מן מדינה לא מרימה אצבע כאשר אחד מאזרחיה שבוי? צרפת צריכה לפעול, לא רק בשביל אינגריד, אלא גם בשביל הכבוד שלה".,7340,L-3369411,00.html


הפרשנים מבולבלים: האם שיראק רוצה עוד כהונה?

הפרשנים מבולבלים: האם שיראק רוצה עוד כהונה?

כולם ציפו שאיחולי השנה החדשה של נשיא צרפת יהיו קצרים - כיאה לפעם האחרונה - אבל הוא הציג תוכנית פוליטית לחמש השנים הבאות, לא שלל כהונה שלישית והשאיר את כולם מבולבלים. האם הוא רציני או סתם רוצה להציק ליריבו סרקוזי, שממילא סובל בסקרים
שירלי סיטבון, פריז
06.01.07, 10:07

נשיא צרפת, ז'אק שיראק, הותיר את הפרשנים בארצו מבולבלים. פחות מארבעה חודשים מסוף כהונתו הוא הקפיד לא לרמוז

דבר על עתידו הפוליטי בנאומים וראיונות לרגל סוף השנה והשנה החדשה, ואף הציג תוכנית פוליטית חדשה לחמש השנים הקרובות. שיראק, בן 75, לא שלל עד כה התמודדות על כהונה נוספת והעיתונים בצרפת שואלים האם הוא שוקל ברצינות להתמודד או שמא רק רוצה להציק ליריבו, שר הפנים ניקולא סרקוזי.
"שיראק תמיד יפתיע אותנו", כתב העיתון לה-טריבון, אחרי ששיראק הציע את התוכנית הפוליטית שלו לחמש השנים הקרובות. העיתונים ציפו לאיחולים קצרים לשנה החדשה, האיחולים האחרונים של שיראק כנשיא, אך הם קיבלו במקומם סידרה של נאומים, הבטחות וביקורת נגד המועמדים הפופולרים לבחירות - סגולן רויאל וסרקוזי.
"האם זאת צוואה או תוכנית בחירות חדשה?" שאל העיתון לה-פריזיאן, "הנאום של שיראק רק מגביר את הספק באשר לכוונותיו". "שיראק נכנס למערכה", העריך לה-פיגארו.
"שיראק הציע תוכנית פוליטית 'אנטי סרקוזי'", כתב בכותרת העיתון ליברסיון, שרואה במעשיו של שיראק כוונה לפגוע בסרקוזי, "הבן המועד שלו, האיש שבגד בו בבחירות 1995, ושמשפיל אותו היום בניסיונו לרשת את הנשיאות ממנו".
תומכיו של שיראק מבטיחים הפתעות. יושב ראש הפרלמנט הצרפתי, ז'אן לואי דברה, הציע ביום שישי מנדט שלישי לשיראק ושלל כל תמיכה בסרקוזי. ראש הממשלה, דומיניק דה וילפן, מאמין שיהיו עוד הפתעות במערכה "העניינים הרציניים עוד לא התחילו", אמר לעיתון לה-פיגרו.

סגולן עקפה את סרקוזי בסקרים
השבוע נערכו בצרפת הבחירות המוקדמות של מפלגת השלטון - UMP, לבחירת המועמד לנשיאות. לאחר פרישתה מהרשימה של שרת ההגנה מישל אליו-מארי, היה סרקוזי, שעומד בראש המפלגה, המועמד היחיד למעשה שביקש את תמיכתה. אבל גם אם סרקוזי ייבחר למועמד ה-UMP לנשיאות, שיראק יוכל אם ירצה להתמודד מולו שלא במסגרת המפלגה. "לא בורחים בקלות משיראק", העריך העיתון ליברסיון.

מול שיראק לסרקו, כפי שהוא מכונה כאן, אין בעיה גדולה. על פי סקר TNS הוא יוכל לגבור בנקל על הנשיא המכהן. רק 23 אחוז מהבוחרים מאמינים בשיראק, לעומת 75 אחוז שאינם מאמינים בו.אלא שסרקו לא יכול למצוא נחמה בסקרים. 46 אחוז מאמינים בו אבל 85 אחוז מאמינים ברויאל על פי הסקר של TNS.הסקרים האחרים כלל אינם מתייחסים לשיראק, אלא רק לסרקוזי וסגולן, ובשניהם היא עקפה אותו. 52 מול 48 לפי סקר CFA ו-51 מול 49 לפי סקר BVA. על פי סקרים אחרים, לשניהם יש אחוזי תמיכה שווים.
האם מדובר במירוץ זוגי סרקו מול סגו? לדעת לה-פיגרו, שיראק לא אמר את מילתו האחרונה. "השאלה היא האם הצרפתים
רוצים לשמוע אותה?".,7340,L-3348850,00.html

לה פן: פאפון לא עשה שום דבר רע

לה פן: פאפון לא עשה שום דבר רע
מנהיג הימין הקיצוני המתמודד על נשיאות צרפת יצא להגנת מוריס פאפון, משתף הפעולה עם הנאצים שמת השבוע. לדעתו, אין בצרפת גזענות או אנטישמיות והיא אינה אחראית לעברה בתקופת המלחמה. הוא טוען שלדבריו, הוא על סף השגת מכסת החתימות הדרושות כדי להגיש רשמית את מועמדותו לנשיאות. בתו ל-ynet: הוא יגיע לסיבוב השני לפחות
שירלי סיטבון, פריז
עדכון אחרון:
20.02.07, 00:31

איש הימין הקיצוני ז'אן מארי לה פן הודיע אתמול (ב') כי הוא קרוב מאוד להשיג את המכסה הנדרשת של 500 חתימות מראשי ערים, סנטורים, מושלים וחברי פרלמנט על מנת להגיש רשמית את מועמדותו לנשיאות צרפת. במסיבת עיתונאים אמר מנהיג ה"פרונט נסיונל" (החזית הלאומית) כי הוא אסף עד כה 460 מתוך המכסה הדרושה.

בשונה מהמתמודדים האחרים, שזוכים לתמיכה רחבה בציבור, קמפיין איסוף החתימות עצמו הפך לחלק מהתעמולה של "הפרונט נסיונל", ולה פן מנצל את ההזדמנות כדי להציג את עצמו כקורבן. “השמאל והימין לוחצים על ראשי הערים כדי שהם לא יתנו לנו את החתימות”, אמר לה פן. “זו מערכת זדונית. ראשי ערים פשוט פוחדים מאירגוני השמאל ובמיוחד מהאירגונים הנאבקים בגזענות".

בשונה משנים קודמות, בבחירות הפעם צריכים המתמודדים לנשיאות לא רק להציג 500 חתימות של תומכים אלא גם להציג את שמותיהם של החותמים באופן פומבי. לה פן טוען כי מדובר במגבלה שנועדה לסבך את מסע הבחירות שלו אך הוא מתעקש שהדבר לא פוגע בו - אלא להיפך. "איסוף החתימות מעסיק אותי, אך לא מדאיג אותי", אמר.

“השיטות האלה מוכיחות שצרפת, כמו צפון קוריאה, היא אחת המדינות הסובייטיות האחרונות בעולם”, אמרה מרין לה פן, בתו של המנהיג, שמשמשת מנהלת מסע הבחירות של אביה. היא העריכה שאביה לא רק יצליח לאסוף את כל החתימות הדרושות, אלא גם יצליח להגיע לסיבוב השני בבחירות לפחות. “מה שקרה בבחירות ב-2002, אז השמאל והימין התאחדו נגדנו - זה לא יקרה שוב”, אמרה לה פן ל-ynet.

לראשונה - הקהל הריע לימין הקיצוני
הסקרים מלמדים כי הימין הקיצוני בצרפת אינו מרתיע כיום את הצרפתים כבעבר. לה פן ובתו מוזמנים לכל התוכניות הפוליטיות בטלוויזיה, ולפני שבוע לראשונה מחא קהל הצופים באולפן כפיים למנהיג ה"פרונט נסיונל" בשידור חי בזמן צפיית שיא בערוץ הראשון של הטלוויזיה.

מרין לה פן, מנסה ואף מצליחה לשנות את הדימוי של המפלגה. על פני השטח נראת ה"פרונט נסיונל" צעיר ופתוחה יותר. לפני מספר חודשים השיקה המפלגה מסע פירסום שכלל כרזה עליה הופיעה אישה שחורה, ומרין מנסה כל העת להיפגש עם מנהיגי הקהיליה היהודית כדי לפוגג את חששם.

ועם זאת, היא הבהירה כי עמדות המפלגה נותרו כשהיו. “נכון שאנחנו מתקרבים לכולם אבל עמדותינו לא ישתנו”, אמרה. ואכן, עמדותיו של לה פן בנושאי גזענות ואנטישמיות, הכחשת שואה, היחס לזרים ועונש המוות לא זזו. לה פן סבור למשל כי אין
בצרפת אנטישמיות או גזענות, וכי יש לבטל את יום הזיכרון לשואה עליו החליט הפרלמנט תחת הנשיא שיראק.
במסיבת העיתונאים היום התייחס לה פן למותו בסוף השבוע של מוריס פאפון, שהורשע בגירוש יהודים כאשר שימש בתפקיד בכיר תחת משטר וישי, ששיתף פעולה עם הנאצים. “פאפון לא עשה שום רע. הוא הפך לשעיר לעזאזל כדי ששיראק יוכל להאשים את צרפת ולהטיל עליה את האחריות על מה שקרה פה במשך המלחמה”, אמר לה פן. "אבל צרפת אינה אחראית. הגרמנים אחראים. פאפון הוא שעיר לעזאזל קטן, והוא מת. מה אני חושב על קבורתו עם מדלית ליגיון הכבוד? אני לא נהוג להכתיב לאף אחד את דרך קבורתו”, הוסיף לה פן.

פרסום ראשון:
19.02.07, 23:22

צרפת: לה פן מחזר אחרי הקול השחור

צרפת: לה פן מחזר אחרי הקול השחור

מנהיג הימין הקיצוני ז'אן מרי לה פן, שרוצה להיות נשיא צרפת, לא מסתיר עוד את השאיפה שלו לגייס תומכים גם מקרב המהגרים השחורים - אותם שחורים שהוא מרבה לצאת נגדם בקמפיין שלו
שירלי סיטבון, פריז
12.12.06, 12:28

הוא מוכר כאיש ימין קיצוני בוטה, שמתנגד בתוקף לגלי המהגרים האפריקנים שזורמים לצרפת באופן בלתי פוסק, אך ז'אן מרי לה פן רוצה שגם השחורים בצרפת יתמכו בשאיפתו להיבחר לנשיאות.

אמש (ב') נשבר טאבו בצרפת; לראשונה מאז הקמת מפלגתו הקיצונית "החזית הלאומית" (פרונט נסיונל) הופיעה צעירה שחורה על גבי כרזות תעמולת הבחירות של לה פן. הצעירה, עם שיער מתולתל וגולש וג'ינס אופנתי, היא אחת משש הדמויות בהן בחרה המפלגה על מנת לייצג את החברה הצרפתית.

הצעירה השחורה, כמו יתר הדמויות, מביעה אכזבה מהמצב הנוכחי בצרפת, אחרי שנים של שלטון מפלגות השמאל והימין המתונות. "אזרחות, שילוב בחברה, השתפרות מעמד החיים, חילוניות... הימין/שמאל שברו את הכול" - נכתב על הכרזה בה היא מככבת.

פרשנים בצרפת טוענים שהניסיון של לה פן לגייס תומכים שחורים אינו חדש, ורק הביטוי של המגמה הזו בכרזות הוא החידוש.
"מזה שנים שחורים הבאים מהאי מרטיניק למשל, מצביעים בעד לה פן כי הם רואים בו מועמד שיוכל לעזור להם למצוא את מקומם בחברה ואת זהותם הצרפתית. הוא מבטיח להם חיים טובים יותר", אומר ל-ynet אדוארד אנדואה, צרפתי ממוצא אפריקאי שמייצג את איגוד העמותות השחורות. "מה שחדש זה שלה פן מצד אחד, והאינטלקטואלים השחורים מצד שני, אינם מסתירים את הקשר שביניהם יותר".

הסופר רפאל קונפיאן כתב בעיתון "לה מונד" שהביקורת נגד לה פן מוגזמת, ושמנסים לייצג אותו כשטן. קונפיאן תומך בקומיקאי האנטי-ישראלי דיודונה המוגדר כ"לה פן שחור", שהיה אורח בכנס של "הפרונט נסיונל".

"השחורים התומכים בלה פן אינם בהכרח מתרבים, אבל הם כבר לא מתביישים ומסתתרים", אומר אנדואה. "לה פן שינה אף הוא את גישתו, הקשיב לבתו מארין, והחליט לא להסתיר יותר את תומכיו שחורים, גם אם חלק מהמפלגה מבטלת את הגישה הזאת. התמיכה בלה פן אינה עדיין מקובלת, אבל הקהילה השחורה מחולקת היום, וחלק מהמיעוט שהחליט לתמוך בלה פן עשה
זאת בין היתר משום שהוא מסכים עם גישתו האנטישמית", דברי אנדואה.

Friday, 29 June 2007

הימים האחרונים של אילן חלימי

הימים האחרונים של אילן חלימי

רות חלימי, אימו של הצעיר היהודי שנחטף בפריז, מספרת בראיון בלעדי על שלושה שבועות של אימה שהסתיימו ברצח ופתחו פרק חדש בהיסטוריה של האנטישמיות בצרפת
אורלי וילנאי-פדרבוש, גלעד טוקטלי
21:00 15.03.06

תחקיר: שני חזיזה, שירלי סיטבון

אימו של הצעיר היהודי מספרת בראיון בלעדי על שלושה שבועות של אימה שהסתיימו ברצח ופתחו פרק חדש בהיסטוריה של האנטישמיות בצרפתמאת: אורלי וילנאי-פדרבושבימוי: גלעד טוקטליתחקיר: שני חזיזה, שירלי סיטבון

לצפייה בקטע מהכתבה

אורלי וילנאי וגלעד טוקטלי יצאו למסע בעקבות החטיפה והרצח של אילן חלימי.

החל מהרגע שבו התפתה ללכת אחרי נערה שחיזרה אחריו, דרך המרתף שבו עבר עינויי תופת ועד האקלים החברתי שהוליד את השנאה והאנטישמיות ששוטפת את צרפת. בדרך הם בוחנים את מרכיבי הפרשה שזעזעה את הרפובליקה הצרפתית: מנהיג של כנופיית פרברים, חוקרי המשטרה שנדרשים לספק הסברים למחדלי החקירה, הקהילה היהודית המבוהלת בעיר שבה סלידה מיהודים הפכה פופולארית, וגם ביקור ראשון אצל משפחת חלימי וראיון בלעדי עם האם רות.

אילן חלימי, צעיר יהודי בן 23, גר בדירת שני חדרים וחצי בשכונה בפאתי פאריס. הוא חלק חדר עם שתי אחיותיו, עבד בחנות לטלפונים סלולריים ותיכנן להינשא לחברתו היהודייה מולי.בליל שבת ה-23 בינואר הוא יצא מהבית אחרי ארוחת הערב. אימו היתה משוכנעת שהלך לפגוש את חברתו, כפי שעשה בכל סוף שבוע. כשחברתו התקשרה לברר היכן הוא הבינו שמשהו השתבש.חקירת המשטרה החלה בחנות שבה עבד אילן.

חבריו לעבודה סיפרו שצעירה שהגיעה לחנות שבועיים קודם לכן פיתתה אותו להיפגש עימה.היא היתה ממוצא איראני ופעלה במסגרת כנופייה שביקשה לסחוט כופר בתמורה לשיחרורו של אילן. כחצי מיליון יורו דרשו החוטפים שסברו כי בידם יהודי עשיר. בהוראת המשטרה עיכבה אימו של אילן את המשא ומתן. בזמן שחלף הוחזק אילן במרתף ועבר עינויים קשים.

שלושה שבועות לאחר שנחטף הוא נמצא גוסס בלב חורשה, סמוך למסילת רכבת, 30 קילומטר דרומית לפאריס.הידיעה הכתה את צרפת בהלם. עד כדי כך שהנשיא שיראק הגיע לאזכרה בבית הכנסת הגדול של פאריס. אפילו הוא הבין שהמפגש בין עוני, מהגרים מוסלמים, אנטישמיות ישנה, וסתם רוע - מייצר לפעמים גיהנום.

פרנסואה ביירו, כאב הראש של סגולן רויאל

פרנסואה ביירו, כאב הראש של סגולן רויאל
למועמד מפלגת המרכז לנשיאות צרפת יש סיכוי קלוש להעפיל לסיבוב השני, אבל נוכח הצניחה החופשית של סגולן רויאל בסקרים, הוא הפך עבורה למטרד משמעותי. סקרים מלמדים שבסיבוב השני, הצרפתים מעדיפים אותו על פני סגולן ואפילו על פני סרקוזי
שירלי סיטבון (פריז) ורונן בודוני
21.02.07, 00:03

עד עכשיו היה המירוץ לנשיאות צרפת מאבק "ראש בראש" של ניקולא סרקוזי מול סגולן רויאל, אבל בתקופה האחרונה מסתמן שינוי דרמטי בתמונת המצב. מועמד מפלגת המרכז פרנסואה ביירו החל לצבור גובה בסקרים, וגורם בוודאי כאב ראש לא קטן למנהלי מסע הבחירות של רויאל, שמתקשה להעביר את הקמפיין שלה להילוך גבוה.
שורת התקריות המביכות שגרמה והויכוחים הפנימיים במחנה שלה, איפשרו לביירו לצמצם את הפער בסקרים, מ-25 אחוז בדצמבר לשבעה בלבד כעת. עד היום קראו הסוקרים לביירו "האיש השלישי"; הם טענו – ועדיין טוענים – שסיכוייו לצלוח את הסיבוב הראשון אינם גבוהים, אבל כולם מסכימים שהוא יכול לגרום נזק רב מאוד לשני המחנות – של סרקוזי ובעיקר של רויאל, ואם מישהו מהם ימעד בחודשיים שנותרו עד יום הבחירות, הוא עוד עלול להפתיע.
סקר של חברת "איפסוס" מצא כי סרקוזי עדיין מוליך את המירוץ עם 33 אחוזי תמיכה בסיבוב הראשון. רויאל דולקת אחריו עם 23 אחוז, וביירו מדורג שלישי עם 16 אחוז, עליה שני שני אחוזים מהחודש שעבר. מועמד הימין הקיצוני לה פן זוכה בסקר ל-11 אחוז, אך בשונה מביירו, הוא מאיים בעיקר על מחנה הימין.

ביירו לעומת זאת, מאיים בנסיבות מסויימות על שני היריבים המובילים: על פי סקר של חברת "איפופּ", אם הוא יצליח להתברג בין שני המקומות הראשונים בתום הסיבוב הראשון ב-22 באפריל, הוא מסוגל לנצח את סרקוזי או את רויאל בסיבוב השני ב-6 במאי. על פי הסקר, הוא יגרוף 52 אחוז לעומת 48 של סרקוזי בסיבוב השני, או 54 אחוז מול 46 של רויאל.
מפלגתו של ביירו, האיחוד למען צרפת דמוקרטית (UDF) אמנם מצדדת בעמדות מפלגה השלטון הימנית בפרלמנט, אך הוא עצמו נחשב למבקר קולני של סרקוזי. הוא הבטיח לצמצם עלויות תעסוקה וביורוקרטיה, ומצדד בקואליציה רחבה ויציבה שתוכל להניע רפורמות. הוא אפילו רמז שאם יהיה נשיא, ימנה תחתיו ראש ממשלה מהשמאל. זהו אמנם לא נתון המעיד על אחוזי ההצבעה, אבל על פי אחד הסקרים, 55 אחוז מהציבור אמרו שהיו רוצים לראות אותו בסיבוב השני.
"שנים חיכינו לסיכוי הזה והיום אנחנו מאמינים שביירו יכול להגיע לסיבוב השני ולנצח", אמר ל-ynet רודי סאל, אחד מדובריו של ביירו. "ממשלת מרכז כמו בגרמניה יכולה להוציא את צרפת ממצבה הנוכחי, ומהחובות.
אלא שהפרשנים לא ממהרים להמר עליו, ועדיין טוענים שסיכוייו קלושים. "אחרי בחירות 2002 וההצלחה של לה פן בסיבוב הראשון, המצביעים יחזרו למפלגות הגדולות, לסוציאליסטים ול-UMP", אמר ל-ynet פרדריק חזיזה, פרשן פוליטי. "אנחנו לא חוששים ממצב כזה", הגיב רודי סאל לדבריו.

רויאל פתחה את הפה
בתוך כך מנסה רויאל לשקם את הריסות מסע הבחירות שלה, שלדעת הפרשנים עומד לקרוס. רויאל הביאה אמנם משב רוח מרענן וחדשני לפוליטיקה הצרפתית הגברית ברובה, אבל הטעויות המביכות שלה, ופליטות הפה המיותרות שלה ושל מקורביה דירדרו אותה בסקרים.
בסקר של "איפסוס", היא גרפה 23 אחוז – 10 אחוזים פחות מלסרקוזי ונקודת שפל חסרת תקדים עבורה. סקר של "TNS סופרס-יונילוג" עבור "לה פיגרו" העניק לה 45 אחוז בסיבוב השני מול 55 אחוז של סרקוזי – פער גדול בשביל מי שעד לאחרונה הייתה צמודה ליריבה בכל הסקרים.

הצניחה שלה בסקרים ופרישת היועץ הכלכלי שלה היו מכה קשה למסע הבחירות שלה. היא תולה תקווה רבות בהופעה מיוחדת שלה בטלוויזיה ביום שני, במהלכה השיבה לשאלות הציבור בנושאים שונים. "אם זה לא ישתפר אחרי זה, המצב באמת יסתבך", אמר ג'רום סנט-מארי, ממכון הסקרים BVA.

בחודשים האחרונים הייתה רויאל מטרה נוחה לחיצי ביקורת מושחזים סביב מסע הדילוגים שלה ברחבי צרפת במסגרתו ביקשה לשמוע מה מטריד את הציבור. קמפיין ההקשבה שלה – והעובדה שדיברה הרבה אבל אמרה מעט מאוד – גרמו לרבים לפקפק בכישוריה כמנהיגה.
ביום שני היא ניסתה לעצור את ההידרדרות שלה בצעד דרמטי: היא פתחה את הפה. היא התייצבה באולפן התוכנית "יש לי שאלה עבורך" ובמשך כשעתיים השיבה על שאלות של 100 צרפתים שמהווים מדגם מייצג של האוכלוסיה.

"אני סבורה שאני מוכנה... ושאני היחידה שיכולה לבצע את השינויים העמוקים שצרפת צריכה", אמרה בשידור ישיר למיליוני צרפתים. היא טענה גם שספגה התקפות בוטות יותר באשר לכישוריה רק בשל היותה אישה. "אף גבר עם הרקע המקצועי שלי לא היה נאלץ לספוג התקפות על כישוריו, או להדוף ספקות באשר ללגיטימיות שלו. זה יותר קשה בשביל אישה לשאוף להיות נשיאה... אבל אני סבורה שהגיע הזמן".,7340,L-3367661,00.html

המאבק לנשיאות צרפת נפתח במזרח התיכון

המאבק לנשיאות צרפת נפתח במזרח התיכון

בימין הצרפתי נהנו לראות את סגולן רויאל "דורכת על מוקשים" בביקורה הרשמי הראשון במזרח התיכון כעדות לחוסר הניסיון שלה, אך העיתונות בצרפת הזהירה: גם אם רויאל שגתה, סרקוזי ייפגע ממשחק הסכינים הזה
שירלי סיטבון, פריז
05.12.06, 08:25

ביקורה במזרח התיכון של סגולן רויאל, מועמדת הסוציאליסטים לנשיאות צרפת, נועד לאפשר לה לצבור קצת ניסיון בדיפלומטיה בינלאומית ולהכיר מקרוב את אחד ממוקדי הסכסוך המורכבים בעולם, קדימון לקראת המשימה הכבדה שתוטל עליה אם תגיע לארמון האליזה. אך לאחר שורת תקריות מביכות בלבנון, ולמרות הביקור המוצלח יחסית בישראל, ספק אם הניסיון שצברה רויאל ייזכר אצלה לטובה.

בימין הצרפתי לעומת זאת רואים בתקלות של רויאל משאלה שהתגשמה. חודשים חיכו במחנה של שר הפנים ניקולא סרקוזי לטעות מהדהדת של רויאל, שתסדוק את התדמית החלקלקה שלה בעיני הציבור ותוכיח שהיא אינה ראויה או מנוסה להיות נשיאת הרפובליקה, כפי שהם טוענים.

עיתוני צרפת דיווחו בהרחבה על ביקור רויאל בלבנון ועל נכונותה להיפגש עם אנשי חיזבאללה וחמאס - למרות שפגישות כאלה לא יצאו לבסוף לפועל. שיא הסערה היה כמובן סביב התבטאותו של חבר הפרלמנט הלבנוני עלי עמר, שהשווה את ישראל לנאצים. רויאל לא רק שלא גינתה את הדברים אלא אף הביעה הסכמה עם חלק מהם - ורק למחרת התנערה מההשוואה ומרוח הדברים שנאמרו בנוכחותה.

הדוברים העיקריים של מחנה הימין, משר החוץ פיליפ דוסט-בלאזי, דרך שרת ההגנה מישל אליו-מארי ועד סרקוזי בעצמו מיהרו לנעוץ ברויאל ציפורניים וטענו שביקורה רק פוגע ביחסים העדינים שבין צרפת למדינות המזרח התיכון. דוסט-בלאזי כינה את רעיונותיה של רויאל "פשטניים" וסרקוזי - שלפני ימים ספורים הכריז רשמית על התמודדותו לנשיאות - תמה איך תתמודד רויאל עם סוגיות סבוכות כמו משבר הגרעין עם איראן, כשהמנטרה המועדפת עליה היא "נשאל את העם לדעתו".

מהצד השני של המפה נשמעו בעיקר קולה של רויאל וקולו של בן זוגה פרנסואה הולנד. שאר הדוברים הסוציאליסטים הבולטים - גם כאלה שתקפו אותה בעבר על חוסר ניסיונה בתחום החוץ - העדיפו לשמור על פרופיל נמוך. רויאל הגנה על עצמה וטענה שלא שמעה מהמתורגמן את ההשוואה האמורה. דוברהּ צבע את כל הביקורת שהוטחה בה בנושא הזה כניסיון הכפשה פוליטי. אם מישהו שאף לבדוק מה בדיוק נאמר באותה פגישה ומה תורגם לאזניה של רויאל צפויה לו אכזבה: משרד החוץ הצרפתי הודיע הערב שאין אפשרות לברר שכן הדברים לא הוקלטו.


העיתונים בצרפת לא עשו לרויאל הנחות והדגישו את הטעויות שלה, אך בה בעת הזהירו את הימין מביקורת אגרסיבית מדי, שעלולה לגבות מהם מחיר פוליטי. "רויאל באה למזרח התיכון עם מזוודות ריקות", העריך העיתון "ליברסיון", "אבל בריקוד הסכינים סרקוזי עלול להיפגע יותר ממנה"; "הימין תוקף את רויאל", נכתב בכותרת של "לה-מונד"; "הישראלים לא מתייחסים למחלוקת הצרפתית ומגלגלים לרויאל שטיח אדום", כתב "לה-פריזיאן".
בקהילה היהודית ראו בחומרה את החלטתה של רויאל להיפגש עם נציגי החיזבאללה, וטענו שהעיתונות אינה מבקרת מספיק את עמדותיה של רויאל. "אין לדבר עם החיזבאללה", אמר רוג'ה קוקרמן, ראש אחד הארגונים היהודיים הגדולים בצרפת לעיתון "ליברסיון".,7340,L-3336125,00.html

Sunday, 17 June 2007

Vins et Gastronomie: Les Vins du Soleil

Par Rébecca Assoun et Shirli Sitbon

publié dans le numéro d'octobre-novembre 2005

photos de Robert Sitbon

Le vin israélien a fait son entrée sur la carte du monde de la haute gastronomie. Réintroduit dans la région il y a un siècle par la famille Rothschild, il suscite depuis une vingtaine d’années l’intérêt des amateurs qui le qualifient désormais « d’étoile montante » de la scène mondiale du vin.

Sur les hauteurs de la Galilée et du Golan jusqu’aux profondeurs du désert, le vignoble israélien progresse. Réintroduit dans la région à la fin du 19e siècle par la famille Rothschild, le vin fait pourtant partie du paysage depuis longtemps. C’est une tradition de plusieurs milliers d'années.
Trois mille ans avant Jésus-Christ, les habitants de cette région produisaient déjà du vin et 1500 ans avant notre ère ils en faisaient déjà le commerce. D’ailleurs les vestiges de ce passé sont toujours là, aux côtés des nouveaux vignobles d’aujourd’hui. Dans le désert de Judée, près de la mer morte, d’anciens pressoirs, fouloirs et caves sont ouverts aux amateurs venus parcourir la route des vins.

“ Le vin de cette région fait partie des fondateurs ” confirme Philippe Faure-Brac, meilleur sommelier du monde “ La culture du vin a commencé dans le Caucase, en Mésopotamie, Egypte, Grèce et Gaule ”.

Deux mille ans plus tard, à la fin du 19ème siècle, lorsque les juifs d’Europe commencent à se réinstaller en Palestine, à l’époque sous contrôle Ottoman, c’est le début de l’ère moderne de l’industrie du vin en Israël. Le Baron Edmond de Rothschild, copropriétaire en France de Château-lafite, en est le premier instigateur.
En 1886 il fait planter des vignes sur le Mont Carmel qui longe la côte. Un petit village établi au cœur de l’exploitation, à 20km au sud de Haïfa, prend le nom du père d’Edmond de Rothschild, James Jacob de Rothschild. Le village s’appelle Zihron Yaakov, ‘En la mémoire de Jacob’.

C’est sur ces terres bordant la Méditerranée, sans pluie entre les mois d’avril et d’octobre, que le Baron de Rothschild fait planter des cépages bordelais rouges, estimant qu’ils sont les seuls à pouvoir supporter le soleil de plomb qui domine la région. Ce choix est encore largement suivi par les producteurs d’aujourd’hui. Le cabernet sauvignon domine largement même si d’autres cépages, principalement le merlot, le chardonnay, le sauvignon et plus récemment le syrah ont été introduit avec succès dans la région.
La petite exploitation de Rothschild devient la société coopérative Carmel et s’étend au fil des ans dans le centre du pays, dans les régions de la Samarie et du Samson. Aujourd’hui leader du marché, Carmel produit 80% du vin israélien avec ses deux principaux concurrents, Golan et Barkan.
La qualité du vin produit par Rothschild à la fin du 19e siècle est bien meilleure que celle des anciens vins de la région, mais les producteurs ont encore un long chemin à parcourir avant d’atteindre le niveau européen. Le principal obstacle à franchir est le climat très chaud qui ne semble pas convenir à la production de vins de grande qualité.
Il a fallu attendre un siècle pour que des solutions techniques soient trouvées, ceci grâce à l’arrivée de businessmen producteurs inspirés par le succès des vins du nouveau monde.

Golan et Galilée : terres accueillantes du nord

La culture du vin en Israël a connu sa grande révolution il y a une trentaine d’années.
Les raisons de ce changement sont les nouvelles techniques adaptées aux climats chauds et à un déplacement en altitude vers la fraîcheur du Golan et de la Haute Galilée où les derniers vignobles se trouvent respectivement à une hauteur de 1200m et de 800m.

Le Golan et la Galilée, dans le nord d’Israël, sont des terres riches, volcaniques, basaltiques et rocailleuses. Elles sont considérées comme “naturelles ” pour les vignes. De nouveaux domaines y sont créés, Golan Heights, Barkan et Tishbi. Ces terres sont arrosées par les neiges fondues du mont Hermon, qui surplombe la région. Au côté des vignes, les producteurs plantent souvent des oliviers.
“ Ici, on profite du soleil qui permet un bon mûrissement du fruit et, en même temps, l’altitude nous assure des températures fraîches la nuit. ” explique Alex Haroni, un producteur installé depuis 10 ans en Haute Galilée, propriétaire de la maison Dalton. “ Cette fraîcheur est essentielle parce qu’elle bloque le processus de maturation. Ainsi les raisins sont bien mûrs mais ne brûlent pas ”.

Grâce à ce mûrissement du fruit, les vins israéliens sont riches en couleur et ont un beau corps.
Philippe Faure-Brac décrit un cabernet sauvignon de Galilée âgé de cinq ans dans son dernier ouvrage, ‘vins et mets du monde’ : « La robe grenat lumineuse est moyennement soutenue ; le nez exprime, classiquement des arômes de fruits noirs – mûres, cassis – et une touche végétale de poivron ; la bouche plutôt tendre, témoigne d’un vin bien structuré, d’intensité et de longueur moyennes. Avec ce vin fin, il s’agit de privilégier l’élégance du cépage ». Le sommelier préconise une association du cabernet avec de petits pâtés à la viande, du carpaccio de bœuf, du poulet rôti, du gigot ou encore avec de la mimolette.

“Au final, la chaleur est excellente. ” estime Alex Haroni “La canicule qui a frappé a France en 2003 a eu un excellent effet sur le vin et en Israël, tous les étés sont des étés de canicule. ”
La chaleur n’a pas que des avantages. Si les vignerons ne prennent pas toutes les précautions nécessaires, elle peut favoriser une fermentation alcoolique excessive. Le vin serait alors déséquilibré. C’est l’un des risques des climats chauds, lorsque le raisin est riche en sucre. « Il faut tout faire pour maintenir la fraîcheur et la délicatesse des arômes.» explique Alex Haroni
L’esprit du nouveau monde et les critères de qualité de l’Europe

En Israël, les producteurs profitent d’une météo extrêmement stable d’une année sur l’autre. Il ne pleut pas entre les mois d’avril et d’octobre. Les risques sont donc peu nombreux et les vignes peuvent être vendangées assez tard dans la saison. Ces vendanges tardives permettent aux raisins de mûrir davantage, pour que toutes les composantes de leur goût se développent pleinement.
La culture du vin de qualité est jeune en Israël et les producteurs tentent de combiner les techniques des deux mondes “ la philosophie du nouveau monde et les critères de qualité de l’Europe ”, selon la formule du domaine d’Ephrat.
Cette volonté de progresser est partagée par le public qui devient de plus en plus gourmet et qui encourage les producteurs dans leurs efforts. Les progrès dans la culture du vin sont accompagnés par le développement de la gastronomie locale, la multiplication des fromages et le succès des produits de qualité tel que les huiles d’olives.

Les méthodes de production des pays du ‘Nouveau monde’ permettent de résoudre les problèmes liés à la sécheresse et à la chaleur tout en profitant des bienfaits de l’ensoleillement. De nouveaux équipements importés des Etats Unis et de l’Europe sont installés à travers le pays. Désormais chaque facteur est soigneusement contrôlé, des champs jusqu’aux fûts d’élevage.

Arrosage au goutte-à-goutte

Les chercheurs agronomes israéliens apportent leur contribution à la révolution. Ils ont mis au point l’arrosage au goutte-à-goutte, une technique exportée dans le monde entier. Elle permet aux producteurs de contrôler le taux d’humidité de la terre. L’eau est acheminée dans tout le pays grâce à la conduite d’eau nationale, qui parcourt le pays du nord au sud.
L’arrosage au goutte-à-goutte favorise le développement des racines en surface. On peut dès lors sentir que la minéralité de ces vins est moins importante, et que le terroir a moins d’influence sur le goût. La personnalité du vin est développée davantage par l’élégance du fruit et par le climat. L’élément minéral restant accessoire, il est important pour les producteurs que la vinification soit au point en ce qui concerne les techniques, notamment pour l’élevage.
Les barriques de chêne sont importées des Etats-Unis et de France. Toutefois, pour le moment, la plupart des producteurs israéliens ne jouent pas trop sur le goût du bois et considèrent les fûts et les tonneaux comme de simples outils. " Notre seul objectif est de valoriser au maximum le fruit. Le goût du bois doit simplement souligner les arômes," disent les producteurs.
Cette conception commence à changer. Désormais, certains producteurs accentuent le goût du bois. C’est le cas par exemple du domaine de Zarit, en haute Galilée, où certains vins sont élevés pendant quatorze mois dans des barriques de chêne français. Parfois, l’effet est trop marqué et nuit à l’équilibre du vin.

Les techniques du nouveau monde permettent d’introduire de nouveaux cépages. Outre le cabernet sauvignon, chardonnay, cabernet franc, merlot, syrah, sémillon et sauvignon, les producteurs ont planté plus récemment dans les zones les plus fraîches du gewurztraminer et du riesling.
“ L’un des cépages les plus populaires en Israël est le riesling émeraude”, estime Amos Ravid, de la maison Carmel. “ C’est une variété assez exclusive, développée en Californie. C’est un croisement de riesling alsacien et de muscadet. On en fait des vins mi-secs extrêmement aromatiques, au bouquet floral et fruité ”.
Les connaisseurs apprécient les muscats moelleux.
Cependant, certains cépages conviennent mieux au climat israélien que d’autres. "Nous avons une grande expérience des cépages de petite syrah, carignan et cabernet sauvignon, chardonnay", dit Assaf Paz. “ Il est plus difficile d’obtenir le meilleur des gewurztraminer, riesling et pinot noir. ”

Un petit pays où sont cultivés vingt cépages différents

Israël est un petit pays en surface mais la gamme de terroirs est grande. Du nord au sud le climat varie et cela permet de cultiver une grande variété de cépages.
"Le pays est à peine plus grand que la région bordelaise, et pourtant, alors que dans cette magnifique région française on cultive jusqu’à neuf cépages, en Israël on en cultive une vingtaine". D’une région à l’autre, les vins ne se ressemblent pas.
"Goûtez un Merlot de 2 vignobles distants d’environs 5km, son goût n’est pas le même, il s’agit de 2 vins biens distincts. Le terroir est simplement différent dans ces 2 vignobles".
Comme le temps est identique d’une année sur l’autre, la différence entre les millésimes est minime. Il s’agit de légères nuances qui proviennent essentiellement de la floraison et du bourgeonnement plutôt que de la phase finale de mûrissement.

Les producteurs essaient par ailleurs de perpétuer certaines traditions en maintenant la production des cépages les plus anciens de la région, le Carignan, petite syrah et grenache.
Depuis quelques années, les assemblages de Cabernet Sauvignon, de Merlot et de Syrah recueillent de bonnes critiques des experts internationaux et reçoivent des prix (au Vinexpo à Bordeaux, International Wine and Spirit Competition à Londres et au BTI à Chicago). Ces vins sont désormais cités dans les guides gastronomiques (Pocket Wine Book, de Hugh Johnson ; L’Atlas du vin, de Jancis Robinson). Le vin israélien est décrit par Oz Clarke comme étant “une étoile montante du monde du vin ”.

Aujourd’hui Israël compte près de cent cinquante vignobles. Plus de 7500 hectares sont consacrés à la culture de la vigne et la production annuelle s’élève à 60 000 tonnes de raisins. Les principales régions vinicoles sont toujours la Samarie et le Samson, mais la vigne continue à gagner du terrain. Après le développement du Golan, de la Galilée et des collines aux alentours de Jérusalem, les producteurs sont désormais engagés dans une autre conquête, celle du désert du Néguev, qu’ils comptent bien faire verdir.

“ La fleur du désert ”

Dans le sud d’Israël, les vignobles du Néguev forment des bandes vertes impressionnantes en plein désert. On y trouve les vignes de Mitspé Ramon, entre Beersheba et la ville balnéaire d’Eilat, ou encore les domaines de Yatir et de Ramat Arad, concrétisation du rêve du Premier Ministre David Ben Gourion, l’un des fondateurs d'Israël : « faire fleurir le désert ».
Ces régions suscitent depuis quelques années l’intérêt croissant des producteurs qui y ont installé de nouveaux équipements. Ils y cultivent principalement des cépages bordelais rouges, du cabernet sauvignon, merlot et Syrah.

Planté avec de nouvelles vignes dans les collines du nord du Néguev, un endroit particulièrement sec, le Domaine de Ramat Arad produit des vins parmi les plus fins d’Israël.
Situé 600 mètres au-dessus du niveau de la mer, la vigne est souvent enveloppée de brumes le matin. Les températures fraîches de la nuit protègent les raisins contre un soleil trop fort.
Dans le désert, le raisin est cultivé dans les secteurs les plus frais. La terre est extrêmement pauvre mais les conditions difficiles ne sont pas forcément un handicap. Au contraire, pour qu’un vin soit intéressant et bon, il faut que la vigne ait tendance à souffrir.

Dans le désert aride du Néguev, encore plus qu’ailleurs en Israël, l’agriculture n’est possible que grâce à l’irrigation. Les viticulteurs ont prouvé que le sol sableux convenait parfaitement aux vignes, comme il convenait à la culture de fruits et légumes. Mais si le vignoble israélien s’étend, et si la science fait des miracles, ils connaissent eux aussi des limites.
“ Il est vrai que nous cultivons des vignes dans le désert, mais on ne choisit pas les terres au hasard. On sélectionne les zones les plus élevées et fraîches.” explique Amos Ravid

Mais il faut l’admettre, certaines terres ne sont tout simplement pas adaptées à la culture du vin. Le soleil y frappe trop fort et les températures y sont trop élevées. Ainsi pour les producteurs passionnés, les limites et frontières sont palpables. Dans ce petit pays, la boucle semble bouclée. Le vignoble est désormais plus vaste que jamais et il a rejoint et dépassé son berceau d’origine. Les aventuriers de l’épopée du vin n’arrivent pas pour autant au bout de leur parcours. Loin de se contenter de leurs acquis, leur volonté est de se hisser au plus haut et de se rapprocher de leurs modèles.

L’œnologue Assaf Paz nous a confié que son rêve serait de voir le vin israélien sur les tables européennes et qu’il ne soit plus considéré comme un produit insolite ou exotique mais, comme du vin, tout simplement.